המסע שבחר בי ואני בחרתי בו

כשמתכנסים פנימה ומתחילים עבודה פנימית על המידות, חשוב להבין שזה אתה עם עצמך. אין שותפים למסע הזה זה אתה והבורא.

בלי משפחה, בלי חברים ולרוב גם בלי בחירות קלות.

לאורך הדרך שקלתי לא פעם לעזוב. לעזוב את העיר, את השגרה, את הסביבה ואפילו כמעט עשיתי את זה. אבל משהו בתוכי בחר שוב ושוב להישאר.

אני מאמין בבורא עולם, באותה מידה אני מבין שהכל מדויק.

אם אתה באמת מאמין וקשוב לרגשות שלך אתה לא צריך לעזוב, אלא לעזוב את מה שלא תואם לנשמה שלך יותר.

כל מי שמתמסר למסע שכזה מסע של ריפוי, של התעלות, של שבירה של תבניות מגלה שהוא מתרפא. הוא מתעלה.

הוא מתגבר על היצר, הוא מתגבר על הפחד, הוא מתנתק מהתלות ומתחבר לבריאה.

היו שלבים שהרגשתי שעלי 'לברוח ולחזור גרסה טובה יותר'.

אך, דווקא דרך ההישארות שלי נולדה לה גרסה יותר טובה של עצמי.

אם האנשים חוזרים, הסיטואציות חוזרות זה סימן שאתה מוכן כעת לשינוי ולהגיב אחרת – לחיות אחרת.

זה בדיוק מה שקרה לי.

ברגע אחד של החלטה, במקום אחד שבו כמעט הרגשתי שנשברתי בחרתי אחרת – לחיות, לנשום, להרגיש ולחיות באמת לא למות לאט בתוך חיים ריקים.

וזה היה מעשה הכי 'גנגסטר' שלי בחיי, הניצחון הגדול ביותר שלי.

לאורך מסע ההתפתחות שלי בגוף, בנפש וברוח חוויתי לא מעט עליות וירידות, אובדן קשרים ומערכות יחסים, בדידות עמוקה והמון רגעים של התבוננות שקטה עם עצמי.

אבל מעל הכל – חוויתי הבנה.

הבנה של החיים.

הבנתי שהבורא תמיד עובד לטובתנו העליונה.

הוא לא רק מקשיב למחשבות שלנו הוא מגיב להן.

הוא שולח שיעורים, מקרים, אנשים וסיטואציות שמכוונים אותנו בדיוק למקום שבו ביקשנו להיות.
והשאלה היא, האם נקשיב? האם נזהה את המסר?

האם נהיה אמיצים מספיק כדי לעבור דרך זה?

בחרתי לחיות חיים של אמת.

חיים כנים, מחוברים לבריאה, למקור, לטבע.

בחרתי להרחיק אנרגיה שלילית – בין אם היא מגיעה מבחוץ (אנשים, עבודה – סביבה) ובין אם מבפנים (מזון מת, מעובד, מוצרים כימים).
וכשהחלטתי את זה הבריאה הגיבה.

היא שלחה לי את מה שאני קורא לו מבחנים.
שיעורים במסווה של אתגרים.
מתנות במסווה של קושי.

הבנתי שהמפתח הוא:
להיות נאמן לעצמי.

לדאוג לאנרגיה שלי גם החיצונית וגם הפנימית.
וכשזה קורה מגיע השלב הבא. מגיע השכר לא חומרי, אלא תודעתי.
היכולת ליצור, לפעול, לזרום עם החיים, לא נגד.

אם לא נעבור את השיעור הוא יחזור.

אולי בסיפור אחר, אולי בעוד שנה או חמש שנים.
לכן הבהירות והכנות מול עצמי הן הדרך היחידה לחיים אמיתיים באמת.

שלב הריפוי, הוא לא רגע, הוא מסע.
הוא מופיע בדמות אנשים, פרידות, שינויים דרמטיים, תאונות, סדקים קטנים ברגע שגרה.
וכל אחד ואחד מהמסע אותם חוויתי, מביא אותך לשאול שאלה אחת:
האם אתה מוכן לשלב הבא?

אפילו משהו קטן למשל, קבלת החלטה להימנע מצריכת סוכר, יהפוך פתאום לשיעור.
זה יתחיל באבא שאומר 'נו, זה רק ביס'.
ימשיך באמא 'שהכינה עוגה במיוחד'.
חבר בעבודה, מסיבת יום הולדת, אחיין שחוגג, סיטואציות תכופות תמימות לכאורה, אבל כל אחת מהן מבחן.
והשאלה חוזרת שוב:
האם אתה בוחר באמת שלך גם כשהיא לא נוחה?

ככל שאנחנו מתמידים החסינות גדלה.
והמבחנים, שפעם טלטלו אותך, עוברים לידך כמו רוח קלה.

זהו מסע של חיים שלמים

הוא בחר בי,
ואני בוחר בו כל בוקר מחדש.